בני זוג רבים חוששים ממצב שבו לאחר פטירת אחד מהם ייווצר מאבק בין בן הזוג הנותר לבין הילדים, במיוחד כאשר עיקר הרכוש הוא דירת מגורים אחת. צוואה הדדית מאפשרת להבטיח כי בן הזוג שנותר בחיים יוכל להמשיך להתגורר בבית, להשתמש בכספים ולשמור על רמת החיים שלו.
צוואה הדדית נפוצה מאוד בפרק ב', כאשר לכל אחד מבני הזוג ילדים ממערכת יחסים קודמת, ובני הזוג מבקשים לעגן מראש את זכויות הילדים מנישואים קודמים אל מול זכויות בני הזוג הנוכחיים.
מהי צוואה הדדית?
צוואה הדדית היא צוואה שנערכת על ידי שני בני הזוג, במסמך אחד משותף, או לחילופין בשני מסמכים נפרדים הנערכים בתיאום ביניהם.
במסגרת הצוואה כל אחד מבני הזוג קובע הוראות התלויות בהוראות שקבע בן הזוג השני, ולמעשה מסתמך על כך שגם הצד השני מבקש לחלק את הרכוש בצורה המוסכמת בין השניים.
המודל הנפוץ ביותר לצוואה הדדית הוא מודל שבו בני הזוג מורישים את כל רכושם זה לזו, ולאחר פטירת בן הזוג השני הרכוש עובר לילדים המשותפים.
מה ההבדל בין צוואה רגילה לצוואה הדדית?
צוואה רגילה היא מסמך אישי, וכל אדם רשאי לשנות אותה בכל עת, ללא צורך בהסכמת אדם אחר, או אף ביידועו. לעומת זאת, צוואה הדדית מבוססת על עקרון ההסתמכות. כלומר, כל צד ערך את צוואתו מתוך הסתמכות על כך שגם הצד השני קיבל החלטה דומה, ועל כן החוק מגביל את האפשרות לבטל או לשנות אותה.
חלוקת העיזבון בהיעדר צוואה הדדית
בהיעדר צוואה הדדית, בפטירת אחד מבני הזוג, חלוקת העיזבון תתבצע על פי חוק, מה שעשוי בנסיבות מסוימות לייצר חוסר בהירות, סכסוכים משפטיים והשלכות משפטיות שלא נלקחו בחשבון.
דוגמה למקרה שבו צוואה הדדית הייתה יכולה למנוע משבר משפחתי קשה היא סיפורה של משפחה מחיפה: בני הזוג היו נשואים למעלה מ-20 שנה וגידלו שלושה ילדים. עיקר רכושם היה בית מגורים משפחתי שרכשו בתחילת חייהם המשותפים. בני הזוג מעולם לא ערכו צוואה, מתוך מחשבה ש"כשיש ילדים הכול ברור מאליו".
אלא שפטירת האב במפתיע לאחר שלקה באירוע לבבי טרפה את הקלפים: בהיעדר צוואה חל חוק הירושה, על פיו האם ירשה מחצית מעיזבון האב, בעוד שלושת הילדים ירשו יחד את המחצית השנייה בחלקים שווים. המשמעות הייתה כי הבית המשפחתי כבר לא היה שייך רק לאם, אלא גם לילדים.
כעבור כשנה האם הכירה בן זוג חדש שהחל להתגורר בבית. בעוד שני הילדים הצעירים קיבלו את השינוי בהדרגה, הבן הבכור שהיה בן כ-20 בשלב זה, התקשה מאוד להתמודד עם המצב. מערכת היחסים בינו לבין בן הזוג החדש הידרדרה במהירות, ובהמשך גם יחסיו עם אימו הפכו לעכורים. לאחר עימותים חוזרים הוא עזב את הבית.
זמן קצר לאחר מכן פנה הבן לעורך דין והגיש תביעה לפירוק שיתוף בנכס, בטענה כי הוא בעל זכויות בבית מכוח הירושה מאביו, וכי אין בכוונתו לאפשר לבן זוג זר להתגורר בנכס שבו גדל. מאחר שלכל יורש קיימת במקרים רבים הזכות לדרוש פירוק שיתוף, האם מצאה עצמה בהליך משפטי מורכב מול בנה שלה. בהיעדר יכולת לרכוש את חלקו של הבן, הבית נמכר. האם ושני הילדים הצעירים נאלצו לעזוב את הבית המשפחתי.
צוואה הדדית הייתה יכולה לקבוע כי מלוא הזכויות בבית יעברו לבן הזוג הנותר בחיים, במקרה האמור האם, ורק לאחר פטירתה יחולק לילדים. מנגנון כזה היה עשוי למנוע מהבן אפשרות לדרוש את מכירת הבית בשלב כה מוקדם, ולאפשר לאם ולילדים הצעירים יציבות כלכלית ומגורים בבית המשפחה גם לאחר האובדן הקשה.
באמצעות צוואה הדדית ניתן היה גם למנוע פגיעה בזכויותיו של הבן והילדים האחרים, ולהבטיח כי במותה של האם יועבר אליהם במלואו, ולא יתחלק בין יורשים נוספים: בן הזוג, ו/או ילדים אחרים אם יהיו כאלה.
האם ניתן לבטל צוואה הדדית?
כאשר שני בני הזוג עדיין בחיים, אחד מהם רשאי לבטל את הצוואה ההדדית, אך הוא חייב למסור הודעה מסודרת לבן הזוג השני. מרגע שנמסרה ההודעה, שתי הצוואות ההדדיות מתבטלות.
אם בן הזוג שנותר בחיים כבר קיבל את הירושה מכוח הצוואה ההדדית, הוא לא יכול פשוט לשנות את הצוואה כרצונו. כדי לבטל את ההסדר עליו להסתלק מהנכסים שקיבל, ובמקרים מסוימים אף להשיב לעיזבון את מה שכבר ירש.
