זוגיות מחוץ למסגרת הנישואים הפכה בעשורים האחרונים למציאות של זוגות רבים בישראל, לעיתים מבחירה ולעיתים בשל אילוץ משפטי, בירוקרטי או אישי. זוגיות שאינה ממוסדת באמצעות נישואים, מחייבת וממושכת ככל שתהיה, עשויה ליצור חוסר וודאות בנוגע לזכויות הצדדים ולחובותיהם במקרה של פרידה.
מאחר והחוק מתקשה לזהות ולהגדיר את מערכת היחסים והמחויבות הכלכלית שהיא מכילה על בני זוג שאינם נשואים, עולה הצורך בהסדרה מוקדמת באמצעות מה שמכונה "הסכם ממון" או הסכם חיים משותפים.
- הסכם ממון בין בני זוג שאינם נשואים - בשורה התחתונה
- זוגיות ללא נישואים אינה פוטרת מהשלכות כלכליות - גם קשר שאינו ממוסד עשוי ליצור זכויות וחובות רכושיות, במיוחד כאשר קיימים מגורים משותפים או התנהלות כלכלית משולבת.
- ללא הסכם – הוודאות מוחלפת בהוכחות וסכסוכים -בהיעדר הסדרה מוקדמת, פרידה עלולה להוביל להליך משפטי מורכב שבו נדרש להוכיח כוונת שיתוף, השקעות ותלות כלכלית.
- הסכם ממון מייצר גבולות ברורים עוד בזמן יציבות - הסכם חיים משותפים מאפשר להגדיר רכוש, חובות והתחייבויות בצורה רציונלית, ומונע פרשנויות לא רצויות בעת משבר.
- הסכם נכון מחזק את הקשר במקום לפגוע בו - כאשר ההסכם נערך ברגישות ובשקיפות, הוא מאפשר זוגיות פתוחה ובטוחה יותר – זו הגישה שמנחה את עורך דין עודד וולף בליווי בני זוג שאינם נשואים.
ההבדל המשפטי בין זוגות נשואים לזוגות לא נשואים
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 הוא החוק שחל על זוגות נשואים ומחיל עליהם את הסדר "איזון המשאבים". הסדר זה מניח מראש שקיימת כוונת שיתוף בהון ובנכסים הנצברים במהלך הנישואין למעט חריגים (דוגמת: ירושות ומתנות), ואין צורך להוכיח כוונה כזאת. במקרים בהם בני הזוג (הנשואים) מעוניינים להסכים על הפרדה רכושית או להצהיר על כוונה אחרת, הם אלו שנדרשים לעגן זאת באמצעות הסכם יחסי ממון.
מה קורה אצל זוגות שאינם נשואים
בשונה מזוגות נשואים עליהם חל חול יחסי ממון אשר מניח כוונת שיתוף בנכסים בינהם, , עבור בני זוג שאינם נשואים מדובר בהליך הדורש חובת הוכחה. על הצד התובע את זכויותיו הרכושיות מתוקף חיי הזוגיות המשותפים, חלה החובה להוכיח שני דברים עיקריים:
האחד להוכיח את מעמד בני הזוג כידועים בציבור והשני, להוכיח את קיומה של כוונת שיתוף או כפי שזה מכונה בשפה המשפטית "חזקת השיתוף" בנכסים בין בני הזוג. בית המשפט לענייני משפחה הוא שנדרש להכריע בדיעבד מהו טיב הקשר, ולבחון סוגיות מורכבות:
- האם התקיימה כוונת שיתוף?
- כיצד התנהלו הצדדים מבחינה כלכלית?
- האם הייתה תלות כלכלית או השקעה משותפת?
כל אחת מהשאלות הללו דורשת מענה ובחינה של הוכחות, מסמכים ועדים, באמצעות הליך משפטי מורכב ואף יקר.
מהו הסכם ממון בין בני זוג לא נשואים
כפי שציינו, חוק יחסי ממון הוא המסדיר את חזקת השיתוף בין בני זוג נשואים ומכוחו בני הזוג יכולים לקבוע בהסכם בינהם התנהגות כלכלית אחרת, ולכן ההסכם נקרא "הסכם ממון". על בני זוג שאינם נשואים לא חל החוק, אך יחד עם זאת השתרש הביטוי "הסכם ממון" גם עבור הסכם המסדיר עניינהם הכלכליים של בני זוג שאינם נשואים. מינוח נכון יותר עבור הסכם לבני זוג שאינם נשואים יהיה "הסכם חיים משותפים" או "הסכם רכושי". מה שחשוב לדעת, הוא שכותרת ההסכם לא מאוד משנה, ומה שמשנה הוא תוכן ההסכם.
אם כך, גם הסכם בין בני זוג שאינם נשואים הוא הסכם אזרחי מחייב, שבא להגדיר את אופן ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים, הן במהלך הקשר והן במקרה של פרידה. במסגרת ההסכם ניתן ליצור תיאום ציפיות ברור להתחייבויות וכוונות הצדדים במגוון תרחישים:
- מה ייחשב לרכוש אישי ומה ייחשב לרכוש משותף?
- התייחסות לנכסים קיימים ולנכסים עתידיים.
- אופן השימוש בנכס מגורים השייך לאחד הצדדים.
- חלוקת הוצאות שוטפות.
- התייחסות להלוואות, חובות והשקעות.
- הצהרה מפורשת בדבר כוונת שיתוף או היעדרה.
היתרון המרכזי של ההסכם הוא בכך שהוא משקף את רצון הצדדים בעת יציבות, ונערך על בסיס כוונותיהם והסכמותיהם באופן מתוכנן ורציונלי, ואינו מותיר את ההחלטות לרגעי משבר.
מתי נכון לערוך "הסכם ממון"
המועד הנכון ביותר לעריכת הסכם ממון בין בני זוג לא נשואים הוא עם הכוונה לעבור למגורים משותפים. עצם המגורים המשותפים מהווים נקודת מפנה משמעותית בעיני בתי המשפט, ולעיתים נתפסים כבסיס לכוונת שיתוף.
חתימה על הסכם בשלב זה מאפשרת להגדיר גבולות ברורים כאשר ההיבט הרכושי והכלכלי עודו מנוהל בנפרד.
פערים כלכליים
פערי הכנסות, בעלות על נכסים, עסקים או הון משפחתי יוצרים רגישות מיוחדת, וללא הסכם, התנהלות זוגית יומיומית עלולה לקבל פרשנות שאינה רצויה.
- האם מתנות יקרות ערך שניתנו במסגרת הזוגיות יידרשו בחזרה במקרה של סיום הקשר?
- האם מימון של הוצאות יקרות דוגמת לימודים והכשרות או טיפולים אסתטיים הוא בבחינת מתנה או הלוואה?
- האם שימוש קבוע ברכב של בן/בת הזוג מעיד על זכויות בעלות?
באמצעות הסכם ממון ניתן להגן על שני בני הזוג, למנוע ניצול לרעה, להתנהל באופן פתוח וברוחב לב מחד גיסא, תוך תיאום ציפיות ומניעת אי הבנות וסכסוכים בעתיד מאידך גיסא.
גם בזוגיות ותיקה
גם זוגות שחיים יחד שנים ללא הסכם יכולים ורצוי שיסדירו את היחסים הכלכליים ביניהם. הסכם ממון אינו חייב להיחתם בתחילת הקשר בלבד, וניתן לערוך אותו בכל שלב, כל עוד קיימת הסכמה חופשית ומודעת.
מתי נכון לערוך הסכם ממון גם ללא מגורים משותפים
ישנה תפיסה רווחת שלפיה כל עוד בני הזוג אינם גרים יחד, אין צורך בהסדרה משפטית. בפועל, המציאות מורכבת יותר. קשר זוגי ארוך טווח, גם ללא מגורים משותפים רשמיים, עשוי להיתפס כקשר מחייב אשר יוצר ציפיות כלכליות או מעיד על כוונת שיתוף.
התנהלות כלכלית הלכה למעשה דוגמת מימון הוצאות, שימוש קבוע ברכב של אחד הצדדים, סיוע כלכלי שוטף או השקעות משותפות עשויים לשמש בסיס לטענות עתידיות גם כאשר הכתובת אינה משותפת. גם לינה קבועה, החזקת חפצים אישיים בבית בן/בת הזוג או השתתפות בהוצאות שוטפות עשויים להיחשב בפועל כמגורים משותפים.
כאשר הקשר מתמשך וההתנהלות היום יומית מצביעה על מעורבות גבוהה של בן/בת הזוג בחיי היום יום, מומלץ לעגן את הדברים באמצעות הסכם ממון ידועים בציבור.
הסכם ממון אינו בא לפגוע בהיבט הרגשי של הקשר, כי אם לחזק אותו. הסכם שנערך ברגישות ובאחריות מונע אי ודאות, מפיג מתחים טבעיים ומאפשר שיח כן ומכבד על כסף, ציפיות ועתיד משותף, תחת ההבנה שהאהבה אינה מבטלת את הצורך בגבולות ברורים.
