סיטואציה בה אחד מבני הזוג מסרב לעזוב את הבית בזמן פרידה או הליך גירושין היא אחת הסיטואציות הרגישות הן בהיבט האישי והן בהיבט המשפטי.
בני זוג רבים אשר מגיעים להחלטה על פרידה וגירושין מבן/ת הזוג מתקשים לקבל את סירוב בן/ת הזוג להפרדת מגורים מידית ומחפשים אחר חיזוק משפטי לזכותם להיפרד ולהתגורר בנפרד עוד בטרם הושלם ההליך המשפטי.
- הבעל לא רוצה לצאת מהבית – נקודות מרכזיות
- סירוב לעזוב את הבית אינו מצב נדיר בהליכי גירושין - כאשר בני זוג מחליטים להיפרד אך ממשיכים להתגורר יחד, נוצרת לעיתים מתיחות גדולה. חשוב לדעת כי עצם הרצון להתגרש אינו מאפשר להוציא את בן הזוג מהבית ללא הליך משפטי מתאים.
- הזכות למגורים בדירה קשורה לזכויות קניין -בתי המשפט מבחינים בין סיום הקשר הזוגי לבין הזכות להשתמש בדירת המגורים. גם כאשר היחסים הסתיימו, לא ניתן לפנות אדם מביתו ללא בסיס משפטי.
- קיימים מסלולים משפטיים להסדרת המגורים - במקרים מסוימים ניתן לבקש צו הגנה, סעד זמני או החלטה במסגרת הליך גירושין שתסדיר מי ימשיך להתגורר בדירה עד לסיום ההליך.
- חשוב להימנע מפעולות חד צדדיות - החלפת מנעולים, פינוי בכוח או הפעלת לחץ על בן הזוג עלולים לפגוע בהליך המשפטי. במצבים כאלה מומלץ לקבל ייעוץ מעורך דין לענייני משפחה, כמו במשרדו של עו״ד עודד וולף, כדי לבחור את הדרך המשפטית הנכונה לפעול.
בין ההחלטה על הפרידה ועד להסכם גירושין/פסק דין
כאמור, עצם ההחלטה על הפרידה לא מבטלת זכויות מגורים. יחד עם זאת, ההחלטה מעוררת ציפייה לגיטימית להפרדת המגורים בפועל, בעיקר כאשר הרצון לגירושין מגיע מצד אחד בלבד ואינו משותף, והליך הגירושין צפוי להיות ממושך.
בפנייה לערכאה משפטית חשוב להבין שבתי המשפט מפרידים בין הזכות לסיים את הקשר הזוגי, לבין סוגיית המגורים שמבוססת על זכות קניין ורכוש, ומוטלת עליו החובה לאזן בין זכות הקניין או השימוש בנכס, לבין הזכות לשקט, לביטחון ולקיום חיים תקינים של כל אחד מן הצדדים.
לא קיים פתרון אחד קבוע לסוגיית המגורים, והחוק בישראל לא מאפשר להוציא אדם מביתו בשל משבר זוגי, אלא באמצעות מסלולים משפטיים קבועים ומותאמים לנסיבות כל מקרה.
על מנת להבין מהי הדרך הנכונה לפעול, חשוב להבין את נסיבות המקרה במלואן:
- האם בן/ת הזוג לא רוצים לצאת מהבית בשל חששם לאבד את זכויותיהם בנכס?
- האם התנגדותם היא לעניין המגורים או לרצון בן/ת הזוג להתגרש בכלל?
- האם ישנם ילדים משותפים מתחת לגיל 18?
- האם מדובר בנכס בשכירות?
- האם קיים הסכם מוקדם הקובע את ההתנהלות במקרה של פרידה וגירושין?
- האם ישנה אלימות או איום על על מי מבני הזוג או הילדים מצד בן/ת הזוג השני?
מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה לדיני משפחה ולקבל מענה מותאם אישית לנסיבות המקרה, לסיכונים במידה וקיימים, ובעיקר כזה שלא יפגע בהמשך ההליך המשפטי.
סיטואציות והליכים מתאימים להוצאת בן/ת הזוג מהבית
האפשרויות העומדות בפני בני זוג המצויות במצב שבו מגורים משותפים כבר אינם אפשריים:
- צו הגנה או צו הרחקה – פתרון משפטי מהיר המיועד למקרים של אלימות במשפחה בלבד. על פי חוק מניעת אלימות במשפחה, כאשר קיימת אלימות פיזית, איומים, הטרדה או פגיעה ממשית בשגרת החיים, בית המשפט רשאי להורות על הרחקת בן/ת הזוג מהדירה גם אם יש להם זכויות קנייניות בה. בתי המשפט לענייני משפחה עושים שימוש בצווים כאלה כאשר הוכח שהמשך המגורים המשותפים מסכן את אחד הצדדים או את הילדים.
- בקשה לסעד זמני – הליך גירושין עשוי להימשך חודשים ארוכים ובהיעדר הסכמה, אף שנים. על מנת לאפשר לצד המעוניין בכך להתחיל בהיפרדות בפועל מבלי להמתין לפסיקת בית המשפט, ניתן להגיש בקשה לסעד זמני במסגרת הליך גירושין או פירוק שיתוף. הבקשה תעסוק בהסדרת השימוש בדירת המגורים המשותפת עד להשלמת ההליך. בית המשפט מוסמך לקבוע זכות מגורים זמנית שתינתן לאחד מבני הזוג, אשר ימשיך להתגורר בדירה עם הילדים, בעוד שהצד השני יקבל פתרון חלופי או איזון כלכלי.
- הפרדת מגורים כתנאי לסידור גט – הליך גירושין המתנהל בבית הדין הרבני כפוף לחוקי ההלכה, ולעניין זה קובעת ההלכה שכדי שגירושין יהיו תקפים, על הצדדים לחיות בנפרד. בית הדין הרבני הגדול קבע כי כאשר הצדדים מעוניינים להתגרש אך נשארים לחיות יחד, לא ניתן לפסוק על סיום הגירושין עד שאחד הצדדים יעזוב את הבית. על מנת לאפשר את התקדמות ההליך והסדרת הגט, בית הדין הרבני מוסמך להורות לבעל לפנות את הדירה המשותפת.
מה אסור לעשות?
במידה ונכס המגורים רשום על שם שני בני הזוג, או אף במקרים בהם הנכס רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד אך בפועל שימש כדירת מגורים משותפת, יש לראות בו כנכס משותף ולהימנע מקבלת החלטות ומנקיטת פעולות באופן חד צדדי.
פינוי חד צדדי, החלפת מנעולים או הפעלת לחץ פיזי עלולים להיחשב כעשיית דין עצמי ואף להוביל להשלכות משפטיות על הליך הגירושין כולו.
