התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת: מתי אפשר לערער על רצונו של המנוח?
כתיבת צוואה היא פעולה הנעשית על ידי אדם בעודו בחייו, מרצונו, ולא קיימת כל חובה חוקית לעשות כן. מטרת המצווה בהותרת צוואה היא להגן על רצונו בכל הנוגע לחלוקת העיזבון שיותיר אחריו לאחר מותו. הצוואה, נכתבת ונחתמת בעוד המצווה בחייו, צלול ובר דעת, ומהווה מסמך משפטי מחייב.
יחד עם זאת, ייתכנו מקרים בהם בעלי עניין בעיזבונו של נפטר, יבחרו להלין על הכתוב בה ולדרוש חלוקה שונה של העיזבון, מזו שציווה הנפטר בצוואתו. מאחר והחוק מכיר בזכותו של אדם לצוות את רכושו לכל אדם, ככל שיעלה בדעתו, התנגדות לצוואה דורשת עילה מוצקה והטלת ספק באמינות הצוואה עצמה.
- התנגדות לצוואה השפעה בלתי הוגנת - בשורה התחתונה
- התנגדות לצוואה מתאפשרת כאשר קיימת עילה ממשית, כגון השפעה בלתי הוגנת או פגמים משפטיים בצוואה.
- השפעה בלתי הוגנת כוללת מצבים של לחץ, מניפולציה או תלות חריגה שהופעלו על המצווה בעת עריכת הצוואה.
- מעורבות של נהנה בעריכת הצוואה, כמו ניסוח או נוכחות בעת החתימה, עלולה להוות עילה לפסילתה.
- ליווי משפטי מקצועי חיוני להגשת התנגדות מבוססת, תוך הצגת ראיות ותצהירים התומכים בטענות.
בין הסיבות המאפשרות ערעור על צוואה:
בין הסיבות המאפשרות ערעור והתנדגות לצוואה
1. כשירות המצווה
במידה והמצווה סבל מחוסר צלילות, כתוצאה ממחלה נפשית, דמנציה, השפעה תרופתית או מסיבה אחרת, ניתן לערער על הצוואה ולטעון לאי כשירות משפטית של המצווה בעת עריכת הצוואה, וכנגזרת, לכך שהצוואה אינה מבטאת את רצון המנוח.
2. השפעה בלתי הוגנת
התנגדות לצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת עשויה להתקבל, במידה ונהנה בצוואה הפעיל על המצווה לחץ, מניפולציה, או יצר תלות חריגה והתניה אשר הביאה את המצווה לכלול אותו, ו/או להדיר או לנשל אדם אחר, ו/או לקבוע את אופן חלוקת העיזבון בשונה מרצונו החופשי.
3. מעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה
עילה זו דומה בבסיסה לעילת ההתנגדות בשל השפעה בלתי הוגנת, אולם מתייחסת להיבט הטכני שבעריכת הצוואה, ולא בהיבט הריגשי והנפשי המהווה תבחין לעילת השפעה בלתי הוגנת. היה ונהנה בצוואה היה מעורב בעריכתה: ניסח אותה, נכח בעת חתימתה, העמיד/מימן עורך דין לטיפול בענייני הצוואה מטעמו , ההתנהלות בפני עצמה עשויה להוליד חשד לפגם באמינות הצוואה ולפגיעה ברצון החופשי של המצווה. עילה זו מוגדרת גם כמעורבות פסולה.
4. צוואה שנערכה בניגוד לצורה הקבועה בחוק
החוק קובע מספר דרכים לעריכת צוואה,
כאשר לכל סוג של צוואה קיימים כללים ותבחינים מחייבים:
- צוואה בכתב יד– מסמך שנכתב כולו על ידי המצווה בעצמו, בכתב ידו, ובנוסח חופשי.
- צוואה בפני עדים– צוואה שערך וניסח המצווה, בכתב יד או בדפוס, בה מצוין תאריך עריכת המסמך, חתימת המצווה וחתימת שני עדים מטעמו, שאינם נהנים בצוואה.
- צוואה בפני רשות– צוואה שנכתבה ונערכה על ידי המצווה ו/או עורך דינו, תוכנה נמסר בעל פה בפני גורם מורשה: עורך דין נוטריון, רשם בית משפט, שופט, אב בית דין, הרשם לענייני ירושות, ונחתמה על ידי המצווה בפני הגורם האמור. הצוואה תיחתם בנוסף על ידי הגורם המורשה, ומומלץ להפקיד עותק ממנה בידי רשם הצוואות והירושות.
- צוואה בעל פה– צוואה חריגה, המתאפשרת במקרים בהם האדם מצוי בסכנת חיים או על ערש דווי, ומבקש לצוות את עיזבונו בטרם יעזוב את העולם. צוואה כזאת תזכה לתוקף במידה והדברים נאמרו בפני שני עדים כאשר העדים יתעדו בכתב את רצון המצווה, ויחתמו על הצוואה. צוואה זו בעלת תוקף מוגבל, ותעמוד ל-30 יום בלבד.
צוואה אשר לא נערכה לפי כללים אלה, או שאינה עומדת בכלל התבחינים הנדרשים על פי סוג הצוואה, עשויה להוביל לפסילתה.
חשיבות חובת ההוכחה בהתנגדות לצוואה השפעה בלתי הוגנת
התנגדות לצוואה מוגשת אל הרשם לענייני ירושה , אשר יעבירה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, שם תיבחן לעומק חוזקת הצוואה ובחינה האם זו אכן מבטאת את רצון המצווה, כאשר חובת ההוכחה הנוגעת לטענת ההתנגדות חלה על המתנגדים/מערערים.
קיימת חשיבות רבה בבניית אסטרטגיה משפטית וביסוס טענות על ראיות מוצקות, בכדי לשכנע את רשויות החוק שאכן מתקיימת עילת ביטול צוואה, שאינה תחושת קיפוח של מי שהותר מחוץ לצוואה.
