מתי לא משלמים מזונות? כל התשובות לכל השאלות
סוגיית המזונות היא אחת הסוגיות שנמצאות ביסודן של הרבה מסכסוכי הגירושים בישראל. אם בעבר היה מובן מאליו שאב צריך לשלם מזונות עבור ילדיו, היום הדברים כבר השתנו.
בחברה ששואפת להיות שוויונית, ושמעודדת אבות להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם, תשלום מזונות כבר אינו מובן מאליו.
תשלום מזונות יכול להיות סוגיה כואבת עבור הורים גרושים. גידול ילד כרוך בהוצאות רבות על מדור, צרכים פיזיים, חינוך ופנאי, וההורים כורעים תחת הנטל.
כאשר ההורים מתגרשים, ההוצאות של כל הורה עולות, גם עבור ההורה על עצמו וגם על הילדים בגלל שצריך להחזיק שני בתים נפרדים ולנהל שני משקי בית. בעבר נטל הפרנסה היה כולו מונח על כתפי האב, ולאחר הגירושין האב נדרש לשלם מזונות לאם ילדיו, כדי לכסות את הוצאות פרנסת הילדים.
כיום החברה שלנו שוויונית יותר, וכבר לא מובן מאליו שצריך לשלם מזונות על הילדים. אז מתי לא משלמים מזונות? על כך במאמר זה.
מי חייב במזונות?
על פי הדין העברי, החובה במזונות מוטלת על האב בלבד עד הגיע הילדים לגיל 15.
בבתי המשפט במשך הרבה שנים נהגו על פי דין זה להטיל על האב תשלום מזונות לאישה בלי קשר להכנסותיה ובלי קשר לחלוקת זמני השהות.
עם זאת, פסק דין תקדימי שניתן ב-2015 קבע שבמקרים מסוימים אין צורך בתשלום מזונות.
להתייעצות מידית עם עורך דין מזונות >>
הקשר בין מזונות למשמורת על הילדים
חלוקת הסדרי השהות של ההורים עם הילדים משפיעה באופן ישיר על קביעת גובה המזונות. בעוד ששני ההורים אחראיים לילדים באותה מידה, חלוקת הסדרי השהות קובעת איך יתחלקו זמני השהות של הילדים עם ההורים.
במשמורת מלאה שניתנת לאחד ההורים המשמעות היא שהילדים נמצאים עם הורה זה רוב הזמן, ויש להם זמנים קבועים במשך השבוע לביקורים אצל ההורה השני, לרוב פעם-פעמיים בשבוע וכן שהות אצל הורה זה בכל סוף שבוע שני.
בחלוקה כזאת, ההורה המשמורן – כלומר, ההורה שנמצא רוב הזמן עם הילדים – נושא בנטל הטיפול העיקרי בהם. אחריות כזו משפיעה על יכולת ההשתכרות של הורה זה שאינו יכול לעבוד שעות רבות, ומצד שני, משפיעה על ההורה שאינו משמורן שיכול לעבוד הרבה יותר שעות ובמשרה עם הכנסה גבוהה יותר.
במצב כזה ברור והגיוני שההורה שאינו משמורן ישלם מזונות להורה המשמורן אשר למעשה מטפל עבורו בילדים המשותפים ומאפשר לו זמן רב יותר לטפל בענייני הפרנסה.
מי משלם מזונות במשמורת משותפת?
כאשר נקבע שיש משמורת משותפת המשמעות היא שהילדים נמצאים זמן שווה אצל כל אחד מההורים.
מבחינה כלכלית המשמעות היא שכל אחד מההורים משלם על הילדים את כל צרכיהם בזמן שהם אתו, וכך ישנה חלוקה שוויונית של ההוצאות על הילדים באופן טבעי.
במצב כזה, ואם לשני ההורים יש הכנסות דומות, כבר בכלל לא מובן מאליו שצד אחד צריך לשלם מזונות לצד השני. עם זאת, יש הבדל בין ילדים קטנים מתחת לגיל 6 ובין ילדים מעל גיל 6. מתחת לגיל 6 עדיין פרנסתם של הילדים נחשבת לאחריותו של האב.
לכן גם כאשר יש משמורת משותפת, האב לרוב צריך לשלם מזונות על הילדים מתחת לגיל 6. ואילו מעל לגיל 6, אם ההכנסות של ההורים דומות, הרבה פעמים לא יהיה צורך לשלם מזונות. עם זאת, אם יש פערי שכר גדולים בין ההורים, בשל הצורך לאזן משאבים וליצור לילדים סביבה דומה בשני הבתים, ייתכן שיקבעו מזונות גם כאשר שני הצדדים חולקים משמורת משותפת.
זאת משום שבית המשפט לא רוצה שהילדים יהיו מחצית מהזמן בבית אחד שיש בו הכול בשפע, ואילו מחצית מהזמן יהיו עם הורה שחי איתם בדוחק גדול. (עוד על מזונות במשמרת משותפת >>)
פסק דין תקדימי ששינה את הכול
בשנת 2013 קבע השופט יעקב כהן פסק דין תקדימי, לפיו כאשר שני ההורים מרוויחים משכורות דומות, והם חולקים משמורת משותפת, אין לאב חובה לשלם מזונות ילדים לאם.
עד לפסק דין זה הנוהג הקבוע היה שהאב משלם מזונות, בלי קשר להכנסותיה של האם, בהתאם למשפט העברי הרואה באב את החייב בפרנסת הילדים. בערעור שהוגש על פסק דין זה הוחלט ב-2014 לחייב את האב במחצית מסכום המזונות שהיה נקבע אילו לא היה נושא במשמורת משותפת. אך האב הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון אמנם לא שינה את החלטת בית המשפט המחוזי אבל בהמשך עם הגעת תיקים נוספים בנושא זה לדיון בבית המשפט העליון נקבע התקדים שעד היום נוהג בבתי הדין לענייני משפחה – הלכת בע"מ 919/15.
הלכת בע"מ 919/15
שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן החליט לכנס לדיון שבעה שופטים לדון בשני תיקים דומים שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון בנושא מזונות במשמורת משותפת (לקריאת הפסיקה המלאה >>)
בסופו של דבר בשנת 2017 נקבע כי ילדים מגיל 6–15 אינם צריכים להיות רק באחריות פרנסת האב כפי שהיה נהוג עד אז בהתאם להלכה, אלא שני ההורים נושאים באחריות משותפת לפרנס אותם.
לפיכך, אם ההורים חולקים משמורת משותפת ויש להם הכנסות דומות, בית המשפט לא יחייב הורה אחד לשלם מזונות להורה השני.
